לצמוח מתוך משבר

השבוע הסתיימה העבודה על ספר הביכורים של זהבה, לקוחה יקרה שלי.
סיימנו את הכתיבה לפני כשבועיים וחצי, ובמאמץ מעורר השתאות של ההוצאה, הצלחנו לסיים עריכה לשונית, עימוד ועיצוב פנים הספר, הגהה, ועיצוב כריכה, וממש היום הספר יורד לדפוס.
בעוד שבועיים וחצי יערך אירוע ההשקה, ואני שותפה מלאה להתרגשות של זהבה, משום שאני מרגישה שהעבודה על הספר קשרה אותנו בקשר חזק ובלתי ניתן להתרה.
העבודה עם זהבה הייתה מסע מרתק שהתחיל אי שם באוגוסט 2022, הימים שאחרי הקורונה ולפני המלחמה. ימים בהם התלונות שנשמעו ברקע היו על יוקר המחייה ועל ממשלה כזו או אחרת. ימים בהם כולם עוד היו כאן. (טוב, כמעט כולם).
בכל אופן, באותו חודש אוגוסט, לפני שנתיים וחצי היא פרסמה פוסט בפייסבוק שבו היא מספרת שהיא רוצה לכתוב ספר על החיים שלה ולמעשה מבקשת את עזרת חבריה הווירטואליים בכל פיסת מידע שהם יכולים לתת למה על איך עושים את זה. ראיתי את הפוסט שלה מפני שהיינו חברות בפייסבוק, אך לא הכרנו באופן אישי ומעולם לא דברנו. החברות הרשתית שלנו התבססה על העובדה ששתינו היינו טבעוניות, ולכן היינו שתינו חברות בקבוצות משותפות ברשת החברתית (גילוי נאות: לאחר שמונה שנים של טבעונות, בחרתי לזנוח את התזונה הזאת לפני כמעט שנה). בכל מקרה, באותם ימים, העסק שלי עוד היה בחיתוליו, אך ללא פחד ראיתי את הפוסט שלה כסימן משמיים ומיד פניתי אליה.
עברנו לשיחת טלפון, היא סיפרה לי על הכוונות שלה, אני הסברתי לה מה בדיוק אני עושה ואיך אני עוזרת לה בתהליך. קבענו פגישה פרונטלית, ואיך אומרים? השאר היה היסטוריה.
הפגישה התארכה הרבה מעבר למצופה כי מצאנו כל כך הרבה נושאי שיחה משותפים, שלא היו קשורים רק בספר. וכך, התחילה העבודה.
בערך באמצע הדרך, לחיים היו תכניות משלהם, והכיוון השתנה. הרעיון הראשוני שלה היה לכתוב את סיפור חייה, מההתחלה ועד אותה נקודה. המטרה הייתה להשאיר משהו לילדיה (למרות שאז, אפילו עוד לא מלאו לה 40). אולם ככל שחלף הזמן ודברים החלו להתרחש בחיים האמיתיים, מחוץ לקובץ הוורד – הספר קיבל תפנית והיא החליטה שלא לכתוב את סיפור חייה, אלה לכתוב על התקופה האחרונה שהייתה המשמעותית ביותר בחייה, ולמעשה – שינתה לחלוטין את מסלול חייה.
התקופה המדוברת החלה בתחילת שנת 2020 הידועה לשמצה, ולמעשה, עדיין לא הסתיימה, אך נכון לזמן כתיבת הספר, נמשכה כשלוש שנים שמהלכן כל מה שהגדיר אותה קרס סביבה: קריירה, נישואים, בריאות, כסף, משפחה. הכל קרס.
בתקופת זמן קצרה ודחוסה כל כך היא התגרשה, עזבה את מקום עבודתה מזה 11 שנים, חלתה במחלות שונות, עברה התמודדויות מורכבות עם המשפחה, ומתוך כל אלה – בנתה את עצמה מחדש אישית, כלכלית, מקצועית, ובריאותית. כל המשברים שיכלו להתרחש בחייה קרו בבת אחת, והיא צמחה, ולמעשה , עודנה צומחת – מתוך אותו משבר.
אני זוכרת שאת הרגעים הקשים ביותר במשבר שלה, כתבתי כשאני בעצמי נקלעתי למשבר משמעותי בחיי האישיים, ממש לאחרונה. אולי אכתוב עליו פעם. המשבר הזה עדיין לא נגמר, הסערה עדיין לא חלפה, אבל אני בהחלט מרגישה שקיבלתי השראה מהספר הזה שליוויתי את כתיבתו. אולי המילים שנתתי לחוויותיה של זהבה עודדו אותי במקצת ועזרו לי לצלוח את המשבר האישי שלי.
אני עדיין לא יודעת, אני מניחה שימים יגידו.
כשהתחלנו את העבודה על הספר בגלגולו הנוכחי – שאלתי את זהבה באחת הפגישות, מה המטרה שלה בכתיבת הספר?
היא ענתה בפשטות ובחדות: "לתת השראה לאנשים. להראות להם שאפשר לצמוח מכל משבר"
האמת היא, שלדעתי, היא לגמרי הצליחה בזה. אני מלאת השראה. אני יודעת שאני אצמח.
למעשה, אני כבר מרגישה את הנביטה.